שלום לכולם וברוכים הבאים לבלוג החדש שלי!

אם הגעתם לכאן, כנראה שאתם, כמוני, אוהבים את עולם הפסנתר הקלאסי – את הצלילים העשירים, את הרגש העמוק, ואת ההיסטוריה הענפה שמלווה כל יצירה. אבל הבלוג הזה לא יעסוק רק ביופי של הנגינה. הוא יעסוק במה שקורה לפני ובמהלך הצליל, במה שמתרחש במוח ובגוף, ובאופן שבו אנו, כפסנתרנים, יכולים לשפר את עצמנו ללא הרף.

אני מודה, זה נשמע קצת יבש: "מחקר על נגינה". כפסנתרן קלאסי, אני רגיל לדבר במונחים של ביטוי, רגש, ופרשנות. אז למה דווקא מחקר?

הרעיון לבלוג הזה נולד מתוך תסכול ישן, כזה שאני מניח שרבים מכם מכירים. אתם יושבים מול הפסנתר, עובדים שעות על גבי שעות על קטע מסוים. הידיים כואבות, המוח עובד שעות נוספות, ואתם יודעים שאתם קרובים, אבל משהו עדיין לא שם. בין אם זה מעבר טכני שמסרב להתנגן באופן חלק, או ביצוע בקונצרט שמרגיש חסום ולא משוחרר. הרגשתי שאני חוזר על אותן טעויות שוב ושוב, ולא מבין למה.

בדיוק בנקודה הזאת התחלתי לחפש מענה לא רק באצבעות, אלא גם בראש. הבנתי שנגינה היא לא רק עניין של כישרון או אימונים, אלא גם של הבנה עמוקה – הבנה של המכניקה של הגוף, של התהליכים המנטליים שמובילים לביצוע, ושל הדרך שבה אנחנו לומדים ומשמרים מידע מוזיקלי.

התחלתי לקרוא. הרבה. ספרי אנטומיה, מאמרים על פסיכולוגיה של ביצוע, מחקרים על נוירולוגיה של מוזיקאים. הייתי סקרן לדעת איך פסנתרנים גדולים אחרים מתמודדים עם אתגרים דומים, ואילו כלים הם מצאו כדי לפרוץ את המחסומים. פתאום, התחלתי לראות את הנגינה שלי לא רק כפעולה אמנותית, אלא גם כמעין ניסוי מדעי מתמשך.

וזה, למעשה, מה שהבלוג הזה יהיה. הוא יהיה המעבדה שלי, המקום שבו אשתף אתכם בתהליכי החקירה שלי: אילו שאלות אני שואל, אילו מקורות אני בודק, אילו תובנות אני מגלה, ואיך כל זה משפיע על הנגינה שלי בפועל. אני אשתף בכשלונות ובהצלחות, בניסויים שצלחו וגם באלה שלא.

אני מאמין שדרך השיתוף הזה, נוכל כולנו ללמוד. נוכל לחקור יחד דרכים חדשות לשפר את הטכניקה, להבין טוב יותר את המוח המוזיקלי, ולהתגבר על פחדים ומכשולים. בסופו של דבר, המטרה היא אחת: לנגן טוב יותר, להרגיש יותר, ולבטא את עצמנו באופן מלא יותר דרך הפסנתר.

אני מצפה בכיליון עיניים למסע הזה יחד איתכם. מהן השאלות שמסקרנות אתכם הכי הרבה לגבי נגינת פסנתר? אילו אתגרים הייתם רוצים שנחקור יחד? ספרו לי בתגובות!